"אנחנו לא משדרים נכות, אלא הצלחה. אני הווינר הכי גדול"

לאסף יסעור, לוחם הטאקוונדו הישראלי הצעיר והמבטיח, יש חלומות אולימפיים גדולים. לכן, קשה לחשוב על מישהו שיותר מתאים לחלוק איתו את המחשבות והשאיפות הללו מאשר חנוך בודין, שחיין עבר עם שמונה מדליות מהמשחקים הפראלימפיים, כולל שתיים מזהב בהן זכה בסיאול 1988.

המפגש המרתק ביניהם, שנערך באולם בו אסף מתאמן ברמלה, לא היה הראשון. חנוך ביקר את אסף בבית החולים, ימים ספורים לאחר התאונה בה הוא איבד את שתי ידיו: "אמרתי לך שם שאתה צריך לעבור שלב בחיים", נזכר חנוך. "אחר כך פגשתי את אבא שלך והוא אמר לי שזו הייתה אחת מנקודות המפנה עבורך".

השניים דיברו על ספורט, כמו גם על מלחמה בתודעה ובדעות קדומות: "אנשים לא מבינים שאנחנו לא משדרים נכות, אלא הצלחה", הצהיר חנוך. "אני הווינר הכי גדול - אז מה אתם מרחמים עליי?" ואסף הוסיף: "תמיד הכי קל לי להראות את זה לאחרים, במקום לדבר על זה".

כאשר אסף העלה הפסד כואב באליפות אירופה שנערכה בשנה שעברה באיטליה, חנוך הזכיר לו: "המנצחים הכי גדולים הם אלו שהיה להם אומץ, למרות שהפסידו, לקום ולהתמודד שוב. יש לך חזון, אל תאבד אותו. אתה לא הופך לאלוף בבת אחת, זה לוקח זמן וחשוב לזכור את התמונה הגדולה", ואילו אסף הבטיח - "אני נרדם איתה וקם איתה בבוקר. התמונה הגדולה כל הזמן אצלי בראש".